בפינות האפלות של הרשת, בשיחות מסדרון ובמפגשים חברתיים, מרחפת פנטזיה מפתה. זוהי פנטזיית "הכסף הקל" של עולם המשפט. הסיפור מוכר: מישהו כתב עליך פוסט פוגעני, קרא לך בשמות, הכתים את שמך. אתה, מצויד בעורך דין נחוש, מגיש תביעת דיבה. במטה קסם של פטיש השופט, אתה יוצא מאולם בית המשפט עם צ'ק שמן של מאות אלפי, ואולי אפילו מיליוני שקלים. הדרך לדירת יוקרה, רכב חדש או חופשה אקזוטית נסללה על גבי העלבון שספגת.
הפנטזיה הזו מובנת. היא משלבת שתי משאלות לב אנושיות: הרצון לנקמה צודקת והחלום על התעשרות מהירה. אך האם יש לה אחיזה במציאות? האם תביעות לשון הרע הן באמת אפיק השקעה לגיטימי, נתיב סודי לעושר שרק ממתין לאמיצים שיצעדו בו?
מאמר זה יצלול לעומק הפיננסי הקר של השאלה הזו. אנחנו נשים בצד את הדיונים על צדק ועקרונות, ונתמקד אך ורק בשורה התחתונה: המספרים. ננתח את המודל העסקי של "התעשרות מדיבה" ונראה מדוע, עבור 99.9% מהאוכלוסייה, הוא לא רק שאינו מודל עסקי מוצלח, אלא שהוא מתכון כמעט בטוח להפסדים כספיים, לשנים של לחץ נפשי ולאכזבה צורבת. אם אי פעם חלמתם למנף עלבון להון, הניתוח הבא נועד להיות קריאת ההשכמה שלכם.
המאמר הזה לא בא לחנך או להטיף בשום צורה – זהו נטו מטעמי סקרנות וידע – באדיבות פורטל LawKing.
חלק 1: אשליית ה"הכנסות" – פירוק פוטנציאל התשלומים הריאלי
כל מודל עסקי מתחיל בשאלת פוטנציאל ההכנסות. בפנטזיית ההתעשרות, ההכנסות הן הפיצויים הגבוהים שבית המשפט פוסק. אך בחינה מדוקדקת של המציאות המשפטית בישראל חושפת תמונה שונה לחלוטין.
תקרת הזכוכית הסטטוטורית: הגבול העליון של החלום
הכלי המרכזי שרבים בונים עליו הוא הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק. נכון לשנת 2025, תקרת הפיצוי עומדת על כ-89,000 ₪, או כ-178,000 ₪ אם הוכחה כוונה מיוחדת לפגוע. מספרים אלה נראים מרשימים על הנייר, אך הם מטעים באופן יסודי.
זוהי תקרת זכוכית, לא רצפה ולא ממוצע. לחשוב שכל תביעה תניב את הסכום המקסימלי, זה כמו לחשוב שכל כרטיס גירוד זוכה בפרס הראשון. המציאות היא שבית המשפט רואה בסכומים אלה את קצה הסקאלה, השמור למקרים החמורים והקיצוניים ביותר.
- ההיגיון השיפוטי: בית המשפט אינו כספומט. מטרתו אינה להעשיר תובעים, אלא להעניק פיצוי הולם על הפגיעה. לכן, ברוב המכריע של המקרים, הפיצויים שנפסקים נמוכים משמעותית מהתקרה.
- טווח ריאלי: עבור עלבון בפייסבוק, גם אם הוא חמור, פיצוי ריאלי ינוע לרוב בין 15,000 ל-40,000 שקלים. עבור הכפשה בקבוצת וואטסאפ קטנה, הסכום יכול להיות נמוך בהרבה. כדי להתקרב לתקרות הגבוהות, צריך להראות קמפיין השמצה מתמשך, בתפוצה רחבה, שנעשה בזדון ובמטרה ברורה להרוס.
מיתוס פסקי הדין של מיליונים: הברבור השחור של עולם הדיבה
מדי פעם, אנו שומעים בתקשורת על פסק דין דרמטי שבו נפסקו פיצויים של מיליון שקלים או יותר. כותרות אלו הן הדלק שמזין את פנטזיית ההתעשרות. אך חשוב להבין: אלו הם אירועי "ברבור שחור" – מקרים נדירים וחריגים שאינם מייצגים את הכלל בשום צורה.
מתי מתרחשים אירועים כאלה? כמעט תמיד, הם דורשים צירוף נסיבות קיצוני:
- נתבע עשיר מאוד: לרוב מדובר בגוף תקשורת מרכזי או תאגיד ענק, עם "כיסים עמוקים".
- תובע עם מוניטין יקר במיוחד: לא אדם פרטי, אלא חברה ציבורית שערכה נפגע, או איש מקצוע בכיר (כמו מנתח-על) שפרנסתו כולה מבוססת על שמו הטוב.
- נזק ממשי, מוכח וקטסטרופלי: התובע הצליח להוכיח, באמצעות חוות דעת כלכליות מורכבות, שהפרסום גרם לו ישירות להפסדים של מיליוני שקלים (למשל, ביטול מיזוג חברות).
- קמפיין זדוני ושיטתי: לא מדובר בפרסום בודד, אלא בסדרת כתבות או קמפיין מתמשך שנועד להרוס את התובע.
עבור 99.9% מהתביעות, שעוסקות בסכסוכי שכנים, ויכוחים ברשת או הכפשות במקום העבודה – התנאים הללו פשוט לא מתקיימים. לבסס אסטרטגיית התעשרות על הסיכוי לזכות בפסק דין כזה, זה כמו לבנות תוכנית פרישה על בסיס זכייה בלוטו.
היעדר הוודאות: רעל לכל מודל עסקי
המאפיין הבולט ביותר של מערכת המשפט הוא חוסר הוודאות. שני שופטים שונים יכולים לשמוע את אותן עדויות בדיוק, לבחון את אותן ראיות, ולהגיע לתוצאות הפוכות. שופט אחד עשוי לראות בביטוי מסוים עלבון חמור ולפסוק פיצוי גבוה, בעוד שופט אחר יראה בו "זוטי דברים" וידחה את התביעה.
חוסר ודאות הוא רעל לכל תוכנית עסקית. אף משקיע שפוי לא היה שם את כספו על מיזם שבו התשואה יכולה לנוע, באופן אקראי לחלוטין, בין הפסד מוחלט לרווח קטן.
חלק 2: ההוצאות העסקיות שאתה מתעלם מהן
גם אם נניח, לרגע, שפוטנציאל ההכנסות קיים, כל איש עסקים יודע שהכנסות הן רק צד אחד של המשוואה. כדי לחשב רווח, צריך להפחית את ההוצאות. ובתביעות דיבה, ההוצאות גבוהות, ודאיות, ונוגסות נתח עצום מכל פיצוי פוטנציאלי.
השקעת ההון הראשונית: הכסף שצריך להביא מהבית
אי אפשר להתחיל את "עסק הדיבה" ללא הון עצמי משמעותי.
- שכר טרחת עורך דין: עשרות אלפי שקלים, במקרה הטוב.
- אגרות בית משפט: אלפי שקלים.
- עלויות מומחים: אם צריך, עוד עשרות אלפי שקלים.
עוד לפני שנכתבה המילה הראשונה בפסק הדין, כבר נדרשת השקעה ראשונית שיכולה להגיע בקלות ל-50,000 עד 100,000 שקלים במקרה סביר. זוהי עלות קבועה, "שקועה", שצריך להביא מהבית.
ה"נתח" של השותפים: עורך הדין ורשויות המס
נניח שזכית. הפיצוי אינו כולו שלך. יש לך "שותפים" לעוגה.
- עורך הדין: אם עורך הדין שלך עובד על בסיס אחוזים מההצלחה (למשל, 20%), נתח משמעותי מהזכייה הולך אליו, ובצדק. נניח שזכית ב-80,000 ש"ח. לאחר שכ"ט הצלחה של 20% + מע"מ, כבר ירדת לכ-60,000 ש"ח. זאת, בנוסף לשכר הטרחה הבסיסי שכבר שילמת.
- רשות המיסים: זוהי נקודה קריטית שרבים מפספסים. בעוד שפיצוי על נזק גוף או "עוגמת נפש" טהורה עשוי להיות פטור ממס, המצב מסתבך אם התביעה כללה טענה לאובדן הכנסה. אם חלק מהפיצוי ניתן כتعويض על נזק עסקי או אובדן הכנסות, הוא ייחשב להכנסה חייבת במס. מס הכנסה יכול לנגוס עוד 30-50 אחוזים מהרכיב הזה, ולהקטין עוד יותר את הסכום הסופי שנשאר בכיסך.
החשבון הסופי: מפיצוי ברוטו של 80,000 ש"ח, לאחר הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומס פוטנציאלי, הסכום נטו שנשאר ביד יכול להיות נמוך מ-20,000 או 30,000 שקלים. זהו סכום נאה, אך רחוק מלהיות "התעשרות".
חלק 3: יחס הסיכון-סיכוי – מדוע זו השקעה איומה?
מעבר למספרים היבשים, ניתוח פיננסי מקצועי בוחן את יחס הסיכון לסיכוי, את נזילות הנכס ואת משך ההשקעה. בכל אחד מהפרמטרים הללו, תביעת דיבה היא השקעה איומה.
- סיכון קטסטרופלי של הפסד כולל: לא רק שאתה עלול לא לזכות, אתה עלול להפסיד. במקרה של הפסד, לא רק שלא תקבל פיצוי, אלא תחויב לשלם את הוצאות המשפט של הצד השני. במצב כזה, השקעה של 80,000 ש"ח יכולה להפוך בן רגע להפסד של 130,000 ש"ח (80 אלף שלך + 50 אלף לצד השני). זהו סיכון שלא קיים ברוב אפיקי ההשקעה הסולידיים.
- בעיית הנזילות: הכסף הכלוא
השקעה טובה נמדדת ביכולת לממש אותה. תביעת דיבה היא הנכס הכי לא נזיל שניתן להעלות על הדעת. הכסף שהשקעת "כלוא" בתוך המערכת המשפטית למשך שנים. הליך משפטי בישראל, מתחילתו ועד פסק דין חלוט, יכול להימשך בקלות 3-5 שנים, ולעיתים יותר. במשך כל הזמן הזה, הכסף שלך אינו עובד עבורך, אינו צובר ריבית, ואינך יכול להשתמש בו.
- בעיית היעד: האם יש בכלל ממי לגבות?
פנטזיית ההתעשרות מניחה שהאדם שהכפיש אותך הוא גם עשיר. במציאות, רבים מהמפרסמים הפוגעניים ביותר הם אנשים חסרי אמצעים, שאין להם שום נכסים או יכולת פירעון. זכייה בפסק דין מפואר נגד אדם כזה שווה בערכה הכלכלי לפיסת נייר. הוצאת את מיטב כספך וזמנך כדי לזכות ב"זכות" לרדוף אחרי חוב שלא ייגבה לעולם.
חלק 4: תופעת התובע הסדרתי – האם זה המודל?
יש שיטענו: "אבל יש אנשים שתובעים סדרתית, כנראה שזה משתלם להם". זוהי הבנה שגויה של המודל. התובע הסדרתי (תופעה שקיימת, אם כי בתי המשפט הופכים עוינים כלפיה יותר ויותר) אינו מתעשר מפסקי דין גדולים. המודל העסקי שלו שונה לחלוטין:
- הוא לא משחק כדי לנצח, הוא משחק כדי להגיע לפשרה.
- האסטרטגיה: הגשת מספר רב של תביעות קטנות ומוצקות יחסית, על סכומים נמוכים. המטרה אינה להגיע לדיון הוכחות, אלא לגרום לנתבעים לשלם סכום פשרה קטן (למשל, 5,000-10,000 ש"ח) רק כדי להימנע מהטרחה, מהעלות ומהסיכון של ניהול משפט.
- זו לא התעשרות, זו עבודה סיזיפית: מדובר במודל שדורש נפח פעילות גבוה, ניהול סיכונים מדוקדק, והבנה שהוא מבוסס על "ערך המטרד" ולא על צדק משפטי. זהו אינו מודל שניתן לשכפול על ידי אדם מן השורה, והוא טומן בחובו סיכון שהתובע יוכרז כ"תובע קנטרן" וייחסם מהגשת תביעות נוספות.
מסקנה: הדרך האמיתית לעושר נמצאת מחוץ לבית המשפט
אם נחזור לשאלה המקורית – "האם אפשר להתעשר מתביעות לשון הרע?" – התשובה, לאחר ניתוח קר ומפוכח, היא לא מהדהד.
המערכת המשפטית בישראל אינה בנויה כדי לייצר מיליונרים חדשים מעלבונות. היא בנויה כדי לספק סעד, לתקן עוול, ובמקרים מסוימים, לפצות באופן מדוד על נזק. כל המנגנונים – מתקרות הפיצוי, דרך שיקול הדעת השיפוטי ועד פסיקת ההוצאות – פועלים כדי למנוע התעשרות בלתי סבירה.
הזמן, האנרגיה וההון העצמי (עשרות ומאות אלפי שקלים) שנדרשים כדי לנהל תביעת דיבה עד תומה, הם בדיוק המשאבים שמהם צומח עושר אמיתי. במקום להשקיע אותם במרדף משפטי ארוך וחסר ודאות, ניתן להשקיע אותם ב:
- פיתוח עסק או מיזם.
- רכישת השכלה או מיומנות מקצועית חדשה שתגדיל את פוטנציאל ההשתכרות.
- השקעה סולידית בשוק ההון, שתניב תשואה לאורך זמן.
אם מישהו פגע בשמך הטוב, יש לך כל זכות לחפש צדק. אך אל תבלבל בין הרצון להשבת הכבוד לבין אסטרטגיה כלכלית. בית המשפט הוא המקום שאליו הולכים כדי לנסות ולתקן את שמך, לא כדי לעשות את הונך. הדרך לעושר עוברת בעבודה קשה, בחדשנות, בחיסכון ובהשקעות נבונות. היא כמעט אף פעם לא עוברת בדלתו של עורך דין לתביעות דיבה.
היה ותצטרכו עורך דין לשון הרע באיזשהו שלב בחיים, המלצה שלנו היא לא אחר מאשר שלומי וינברג:
https://www.shlomiweinberg.co.il/lashon/
הגברת ההזדהות עם הקהילה: סגירת שערים מדגימה נוכחות חברתית.
אובדן הכנסות: עסקים צריכים לחשב את העלויות שיכולות לנבוע מסגירה יום שלם.