בעולם ההשקעות והמסחר הפיננסי, נהוג לחשוב שההצלחה היא תוצאה ישירה של ידע, ניתוח ואינטליגנציה. משקיעים וסוחרים מקדישים שנים לרכישת השכלה פורמלית – תארים בכלכלה, מימון, מנהל עסקים – מתוך אמונה שככל שידעו יותר על מודלים מתמטיים, דוחות מאקרו-כלכליים ותורות ניתוח טכני, כך יגדלו סיכוייהם להכות את השוק. רועי רוסטמי, סוחר פיננסי בעל ניסיון מצטבר של למעלה מ-15 שנים בשוק ההון, הוא דוגמה קלאסית למי שעשה בדיוק את זה. הוא חמוש בתואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון ובתואר שני יוקרתי במנהל עסקים עם התמחות במימון מאוניברסיטת תל אביב. ובכל זאת, הניסיון הרב שצבר בשוחות המסחר היומיומי לימד אותו לקח אחר, עמוק וכואב הרבה יותר: הידע האנליטי הוא רק קצה הקרחון. הקרב האמיתי על התשואה אינו מתנהל מול השוק, אלא מול המוח האנושי עצמו.
המוח שלנו, מסביר רוסטמי את תפיסת עולמו, לא התפתח כדי לקבל החלטות השקעה רציונליות תחת לחץ. הוא התפתח כדי לשרוד בסוואנה האפריקאית. הוא מתוכנת להגיב באינסטינקטים פרימיטיביים – פחד, חמדנות, התנהגות עדר – שהיו יעילים להפליא בהתמודדות עם אריות או בצורות, אך הופכים להרסניים לחלוטין מול גרף מניות אדום או כותרת חדשות מפחידה. המלכודות הללו, המכונות "הטיות קוגניטיביות" (Cognitive Biases), הן שגיאות שיטתיות בחשיבה שגורמות גם לאנשים האינטליגנטיים והמשכילים ביותר לקבל החלטות פיננסיות קטסטרופליות.
"ההבדל בין סוחר מקצוען לחובבן," מנתח רוסטמי, "אינו טמון ב-IQ או בתעודות על הקיר. הוא טמון במודעות העצמית. המקצוען מבין שהוא 'פגום' מלידה, שהוא מוטה, והוא בונה לעצמו מערכות הגנה – מנטליות ואסטרטגיות – כדי לנטרל את ההטיות הללו. החובבן, לעומת זאת, מאמין שהוא רציונלי לחלוטין, וכשהוא מפסיד, הוא מאשים את השוק, את המניפולציות, או את חוסר המזל. הוא לעולם לא מסתכל במראה."
כיצד, אם כן, מזהים ומנטרלים את המלכודות הפסיכולוגיות הללו? עבור רועי רוסטמי, התשובה אינה מגיעה רק מעולם הפיננסים. היא שילוב ייחודי של לקחים שלמד בשלוש זירות שונות לחלוטין, שכולן דורשות קבלת החלטות תחת לחץ קיצוני: הדוג'ו של אומנויות הלחימה, גשר הפיקוד של ספינת טילים בחיל הים, והשיחות חסרות הפשרות בפודקאסט של ג'ו רוגן.
החלק הראשון: זיהוי האויב הפנימי – מפת ההטיות הקוגניטיביות
הצעד הראשון במלחמה הוא להכיר את האויב. רועי רוסטמי מזהה מספר הטיות קוגניטיביות מרכזיות שכל סוחר ומשקיע חייב להכיר ולהיזהר מהן.
1. הטיית האישוש (Confirmation Bias)
זוהי הנטייה הטבעית שלנו לחפש, לפרש ולהעדיף מידע שמאשר את האמונות הקיימות שלנו, ולהתעלם או לבטל מידע שסותר אותן.
- במסחר: קנית מניה מסוימת כי אתה מאמין שהיא עומדת לעלות. כעת, אתה תתמקד באופן לא מודע רק בחדשות החיוביות עליה ("המוצר החדש שלהם מדהים!") ותתעלם מהסימנים השליליים ("המתחרה הוציא מוצר טוב יותר", "הדוחות הכספיים נחלשים"). אתה בונה לעצמך "תיק הגיוני" שמצדיק את ההחלטה שכבר קיבלת, במקום לבחון אותה באובייקטיביות.
- ה"אנטידוט" של רוסטמי (פקטור ג'ו רוגן): "אני מעריץ את ג'ו רוגן ומאוד אוהב לשמוע אותו," אומר רוסטמי. מדוע? כי רוגן הוא מאסטר בחיפוש אקטיבי אחר הדעה הנגדית. הוא יארח פיזיקאי שמאלני ואז כלכלן ימני קיצוני. הוא מאתגר את האורחים שלו ואת עצמו. "ההאזנה לרוגן היא אימון יומי בחיפוש אחר ה'חור' בטיעון שלי," מסביר רוסטמי. "כשאני בפוזיציה שאני 'מאוהב' בה, אני הולך בכוונה לחפש את ה'בר-פלוגתא' האינטליגנטי ביותר – את האנליסט ה'דובי' (Bearish) שמסביר למה אני טועה. אם אני לא יכול להפריך את הטיעונים שלו, אני בבעיה. זה 'צוות אדום' (Red Team Thinking) שלמדתי בחיל הים – אתה תמיד חייב מישהו שתוקף את התוכנית שלך כדי למצוא את החולשות."
2. הטיית הביטחון המופרז (Overconfidence Bias)
זוהי הנטייה האנושית להעריך יתר על המידה את הידע, היכולות והדיוק של התחזיות שלנו. היא מסוכנת במיוחד לאחר רצף הצלחות.
- במסחר: סוחר שביצע כמה עסקאות רווחיות ברצף מתחיל להרגיש "גאון". הוא מרגיש שהוא "פיצח את השיטה". כתוצאה מכך, הוא מתחיל לקחת סיכונים גדולים יותר (מינוף יתר), לזנוח את כללי ניהול הסיכונים שלו ("אני לא צריך סטופ-לוס, אני יודע מה אני עושה"), ובסופו של דבר, מכה אחת קשה מוחקת לו את כל הרווחים ואף יותר.
- ה"אנטידוט" של רוסטמי (הענווה של הדוג'ו): "מגיל 10 בערך אני מתאמן בג'ודו," משתף רוסטמי. "הייתי סגן אלוף ישראל לנוער." אבל השיעור החשוב ביותר שלמד בעשורים של ג'ודו וג'יוג'יטסו (שגם אותם הוא אוהב) הוא ענווה. "בכל אימון ג'יוג'יטסו, אתה 'נכנע' (Tap Out) עשרות פעמים. לא משנה כמה אתה טוב, תמיד יש מישהו שיכול לתפוס אותך. זה מחסל אגו סדרתי." הענווה הזו היא הנשק הטוב ביותר נגד ביטחון מופרז. "אני יודע שאני יכול לטעות," אומר רוסטמי. "אני יודע שהשוק יכול לעשות דברים בלתי צפויים. כל עסקה מוצלחת היא רק עסקה אחת. היא לא אומרת כלום על העסקה הבאה. אני נשאר צנוע, נצמד לכללים שלי, ומכבד את השוק. האגו הוא האויב מספר אחת של החשבון שלך."
3. סלידה מהפסד (Loss Aversion) והטיית הבעלות (Endowment Effect)
שתי הטיות אלו קשורות זו בזו. סלידה מהפסד היא הנטייה הפסיכולוגית להרגיש את הכאב של הפסד בעוצמה כפולה מההנאה של רווח באותו סכום. הטיית הבעלות גורמת לנו להעריך יותר דברים שכבר נמצאים בבעלותנו.
- במסחר: השילוב הזה הוא קטלני. הוא גורם לסוחרים "להתאהב" במניות שהם מחזיקים, במיוחד כשהן יורדות. הפחד לממש את ההפסד (ולהודות בטעות) גורם להם להחזיק בפוזיציה מפסידה הרבה מעבר לנקודת הסטופ-לוס, מתוך "תקווה" שהיא תסתובב. הם מעריכים את המניה יותר רק כי היא "שלהם". התוצאה: הפסדים קטנים הופכים לאסונות. במקביל, סלידה מהפסד גורמת לסוחרים לחתוך רווחים מוקדם מדי ("לנעול רווח קטן לפני שהוא יברח"), ובכך הם מפספסים את המהלכים הגדולים באמת.
- ה"אנטידוט" של רוסטמי (אומנות הנפילה – Ukemi): שוב, הג'ודו נכנס לפעולה. "הדבר הראשון שלומדים בג'ודו הוא איך ליפול נכון ('אוקמי')," מסביר רוסטמי. "אתה מתרגל את זה עד שזה הופך לטבע שני. זה מנטרל את הפחד מהנפילה." הסטופ-לוס הוא ה"אוקמי" של הסוחר. "אני מגדיר אותו מראש, בקור רוח. הוא לא 'כישלון', הוא 'נפילה מתוכננת'. הוא חלק מהמשחק. היכולת 'ליפול נכון' – לחתוך הפסד קטן בצורה ממושמעת – היא מה שמשחרר אותי מהפחד ומהטיית הבעלות. הנכס הוא לא 'שלי', הוא פוזיציה. אם הוא לא עובד לפי התוכנית, הוא בחוץ. בלי רגש."
4. הטיית העיגון (Anchoring Bias)
זוהי הנטייה להסתמך יתר על המידה על פיסת המידע הראשונה שקיבלנו ("העוגן") כאשר אנו מקבלים החלטות.
- במסחר: קנית מניה במחיר 100. היא יורדת ל-70. אתה מסרב למכור כי אתה "מעוגן" למחיר הקנייה שלך ("אני אמכור רק כשאחזור למחיר שלי"). המחיר ממשיך לרדת ל-50, 40, 30… העוגן הזה מונע ממך לקבל החלטה רציונלית המבוססת על המצב הנוכחי של החברה והשוק. באופן דומה, אם מניה הייתה בשיא של 200 וירדה ל-100, סוחרים רבים יקנו אותה אוטומטית כי היא נראית "זולה" ביחס לעוגן של השיא הקודם, מבלי לבדוק אם היסודות של החברה אכן מצדיקים את המחיר הנוכחי.
- ה"אנטידוט" של רוסטמי (הניתוח האנליטי): כאן, ההכשרה הפורמלית במימון וכלכלה היא כלי הנגד. "מחיר הקנייה שלי הוא המידע הכי לא רלוונטי שיש להחלטה העתידית שלי," קובע רוסטמי. "השאלה היחידה שרלוונטית היא: בהתבסס על כל המידע שיש לי עכשיו – מצב החברה, מצב השוק, הגרף – האם זו עדיין השקעה טובה? האם הייתי קונה אותה היום במחיר הזה? אם התשובה היא לא, אני מוכר. בלי קשר למחיר הקנייה המקורי שלי. ה-MBA לימד אותי לנתח את העתיד, לא להתאבל על העבר."
5. הטיית העדר (Herd Mentality) ו-FOMO
הטיה זו היא הנטייה שלנו לחקות את הפעולות של קבוצה גדולה, מתוך הנחה שהם יודעים משהו שאנחנו לא, או מתוך הפחד להישאר מאחור (FOMO – Fear Of Missing Out).
- במסחר: זוהי ההטיה שיוצרת בועות והתרסקויות. כולם קונים מניית "מם" או קריפטו אלמוני כי "כולם מדברים על זה". אתה מצטרף לעדר, קונה בשיא, וכשהמוזיקה נפסקת, אתה נשאר בלי כיסא.
- ה"אנטידוט" של רוסטמי (החוויות מהספארי וממידברן): רוסטמי מבין את כוחו של העדר מהתבוננות ישירה. "בספארי המטורף בדרום אפריקה," הוא נזכר, "ראיתי עדר של אלפי גנו נכנס לפאניקה בגלל תנין אחד בנהר. הם רמסו אחד את השני כדי לברוח. זו הייתה תמונה חזקה של פסיכולוגיה המונית." באופן דומה, "מאז 2018 אני הולך לאירועי מידברן של כל המתלהבים." מידברן, עם הדינמיקה הקהילתית החזקה שלו, הוא שיעור בהתנהגות קבוצתית. "ההבנה הזו של איך עדר חושב ופועל," הוא אומר, "היא החיסון הטוב ביותר נגדו. כשאני רואה את ההמון רץ לכיוון אחד בשוק, האינסטינקט הראשון שלי הוא לא להצטרף, אלא לעצור ולשאול: 'לאן הם רצים? וממה הם בורחים?'. לעתים קרוב, ההזדמנות הטובה ביותר היא דווקא בכיוון ההפוך."
החלק השני: בניית מערכת ההגנה – הכלים של רועי רוסטמי
המודעות להטיות היא רק הצעד הראשון. רועי רוסטמי בנה לעצמו מערכת של כלים וטכניקות כדי לנטרל אותן באופן פעיל.
1. תוכנית המסחר ("הקאטה" / "התרגולת")
כפי שכבר צוין, זהו הכלי החשוב ביותר. תוכנית מסחר כתובה, שהוכנה בזמן רגיעה, היא ה"חוקה" האישית של הסוחר. היא מגדירה מראש את כללי הכניסה, היציאה וניהול הסיכונים. "כשהרגש מאיים להשתלט," אומר רוסטמי, "אני חוזר לתוכנית. היא המפקד הרציונלי שלי."
2. יומן המסחר ("התחקיר")
הכלי השני בחשיבותו. תיעוד וניתוח של כל עסקה – לא רק התוצאה, אלא גם התהליך המחשבתי שהוביל אליה – מאפשר לזהות דפוסים חוזרים של הטיות. "ביומן אני שואל את עצמי בכנות: 'האם פעלתי מתוך FOMO? האם החזקתי בהפסד מתוך אגו? האם חתכתי רווח מוקדם מדי מתוך פחד?'" התחקיר הזה הוא תהליך למידה מתמיד והדרך היחידה להשתפר.
3. גיוון אסטרטגי ("התיק האלטרנטיבי")
הטיה קוגניטיבית משגשגת כשהכל מונח על כף המאזניים. גיוון מפחית את הלחץ הפסיכולוגי. רוסטמי מדגיש שוב ושוב את עקרון הליבה שלו: "במהלך שנותיי בשוק ההון, למדתי שגיוון השקעות הוא המפתח להצלחה." התיק האלטרנטיבי שלו (נדל"ן, אמנות, קריפטו) הוא לא רק גיוון פיננסי; הוא גיוון מנטלי. הוא יודע שההצלחה שלו לא תלויה בעסקה הבאה, ולכן הוא יכול לגשת אליה בצורה רגועה ורציונלית יותר.
4. ניהול הסביבה (ניתוק מרעש)
"אתה לא יכול לקבל החלטות צלולות כשאתה מופצץ ברעש 24/7," אומר רוסטמי. הוא מנהל את הסביבה שלו בקפדנות: שגרת בוקר שמתחילה אופליין (עם יוגה ותנועה), צמצום החשיפה לחדשות פיננסיות רעשניות במהלך יום המסחר, והקדשת זמן לפעילויות מקרקעות (כדורגל עם חברים, טיול עם הכלבה שפרה).
5. איזון גוף-נפש (יוגה ומדיטציה)
"אני אוהב גם יוגה," מציין רוסטמי. היוגה והמדיטציה הן אימון ישיר בשליטה על התגובות הפיזיולוגיות והמנטליות ללחץ. הן מאמנות את המוח להישאר רגוע וצלול גם כשהסביבה כאוטית – הכישור החשוב ביותר לסוחר.
סיכום: המאסטר הפנימי
הקרב נגד הטיות קוגניטיביות בשוק ההון הוא קרב שלעולם לא נגמר. הוא דורש מודעות עצמית מתמדת, משמעת ברזל, וענווה. רועי רוסטמי, למרות 15 שנות ניסיונו והכשרתו המרשימה, מודה שהוא עדיין נופל למלכודות האלה לפעמים. ההבדל הוא שהוא בנה לעצמו מערכת חזקה לזיהוי, נטרול ולמידה מהן.
הוא משלב את החשיבה האנליטית של איש מימון, את המשמעת והענווה של לוחם ג'ודו, את קור הרוח וההקפדה על פרוטוקולים של מפקד בחיל הים, ואת הסקרנות והספקנות הבריאה של מאזין ג'ו רוגן. הוא מבין שהשליטה האמיתית היחידה שיש לו בשוק ההון אינה על המחירים, אלא על עצמו. והמאסטריות בזירה הפנימית הזו היא סוד ההצלחה האמיתי והבר-קיימא.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.